Young man take control in your hand

(לכבוד אירושקה שהפצירה בי. )



כמה טוב לי הלבד הזה.
אף אדם לא תלוי בי ואני לא תלויה בהם.
שקר גס כמובן, כי אני תלויה בהוריי באופן בלתי נמנע,
ואהבתי לחבריי משאירה אותי
פחות או יותר -
שפויה.

אבל בהחלטה לשחרר ולא
להזדקק לאף אדם
יש כח בלתי יתואר.
לבוא שלמה ורגועה
לכל מקום
ולדעת שדבר לא יפר את שלוותי
ושביכולתי לעשות בדיוק מה שטוב לי
נותנת חירות נהדרת.

אני נזכרת יותר ויותר באנשים שמעוררים בי רגשות חמים באמת.
אנשים מהעבר ואנשים שאולי רחוקים פיזית אבל אני אוהבת מאד.
כמו נרי. ואירה (מיותר לציין איזה, נכון? :)). וענבל, ומרים ואלה. אפילו רגשות חיוביים כלפי עדי.

הייתי במסיבה ממש טובה אתמול, ואז יצאתי עם חברות מהצבא למולי בלומס. שתיתי מעט אבל עישנתי הרבה.
מתתי מעייפות אבל לא הצלחתי לישון טוב, התעוררתי רועדת עם צמרמורות בכל הגוף. זה היה מוזר ומלחיץ, אבל זה עבר פחות או יותר, אז נרגעתי.
אני כל הזמן נזכרת כמה טוב עוד לפניי.
אני רוצה לעשות המון דברים. ואני רוצה להשקיע את כל האנרגיה בעצמי. כיף לי ככה. אין לי טיפת סבלנות למערכות יחסים או לכל דבר שלא נגמר באורגזמה ובעיטה בתחת. נכון תמיד בתקופות כאלה מוצאים הכי בקלות? וואו, אין לי כח לזה.
התמכרתי לרגאיי קשות! אני כל הזמן מקשיבה למתיסיהו, הוא מדהים בעיניי. השיר Youth בלתי יאמן.

"Young man control in your hand
Slam your fist on the table
And make your demand
Take a stand
Fan a fire for the flame of the youth
Got the freedom to choose"

ענק. :) הם עלו על משהו ללא ספק בשילוב בין ג'וינט לרגאיי.
אני רואה המון סרטים, קוראת עיתונים וספרים, מתחברת לאט לאט לעולם הזה. זועמת על סמיר קונטאר ומתוסכלת מהמצב הנהדר של חזבאללה. בחיי, כמו שעשיתי בעת חיסולו של עמאד מורנייה, אני מאחלת לכולם שיבוא על כולנו לטובה חג נצראללה שמח. סעמק.
אני מרגישה יותר ויותר איך החיים הם מה שאתה עושה מהם, ואני לא צריכה אף אדם שימלא אותי או את שגרת היום שלי. אני מתקדמת לאט אבל השינוי מתרחש, לאט לאט, כמו התייבשות העלים ותחילת השלכת.
בקרוב תהיה לי עבודה ממש טובה. ורשיון. וגיטרה וקלידים ותופים, וחור אפילו יותר גדול בראש של ההורים שלי. :)
שזה רק פלוס. :)
בנימה אופטימית זו.

So I hope I never see the Ocean again...

מכתב בנאלי למי שהפרה לי את כל ההבטחות.



רק אל תבטיחי לי שתעקבי אחרי ברחבי העולם.
אל תגידי שאת לא יכולה בלעדי,
ושלא מבריחים אותך בקלות
אם את לא מתכוונת לקיים.

אל תגידי שלא אכפת לך מה ואת תסתדרי ותבואי ותיהי איתי ושאת לא מוכנה לוותר.
אל תגידי לי שזה השלב הזה, between fight or break, אבל את מאמינה שאנחנו יכולות ואוהבות ושנעבור את זה.
אל תגידי אם את לא מתכוונת.
אני יודעת שהיית רוצה. אבל לי זה לא משנה עד כמה
נבגדת
אני מרגישה.

והכי חשוב, אל תגרמי לי להאמין לך.

אל תשכבי לי במיטה ותעירי אותי בנשיקות ובבוקר טוב כבתוכך כבר רוחשים דברים אחרים.
נותנת לי לגעת בך כשאת יודעת שזו הפעם האחרונה, ואני כ"כ לא מודעת אליך. לא מודעת שזו הפעם האחרונה שאני איתך, לידיך, בתוכך, פעם אחרונה שאני טועמת ממך. How far has this thing gone?

האמנתי שאני יכולה לסמוך עלייך.
אין דבר שכואב לי יותר מזה.
תיקון טעות:
אין דבר שכואב לי יותר מהמחשבה
שאני לא אשן איתך יותר. או אנשק אותך. או אראה את התנועה החמודה הזאת שלך עם הלשון תוך כדי שאת מדברת. זה ממש חמוד.
אבל זה יעבור. ואני רוצה להאמין שהכל לטובה.
אבל כדור האש שמנקר בי עמוק בפנים, חופר את הספק והכאב והטירוף, עוד ממאן. ממאן להאמין שהכל היה לחינם, וממאן להאמין שסיבת התפרצותו אולי נעלמה לעת עתה, אך הדיה עוד מהדהדים תופים לצעידתו, רוח למפרשיו.
--------------


אם הייתי שפויה עכשיו
ככה הייתי מרגישה עכשיו:


"Swim"

You keep telling me I'm beautiful
But I feel a little less so each time
Your love is so colorful
It flashes like a neon sign
But I finally drove out where
The sky is dark enough to see stars
And I found I missed no one
Just listening to the swishing of distant cars

I hope I never see
The ocean again
Pushing and pulling at me
As I go deeper and deeper in
Til I'm so far from my shore
So far from what I came here for
I let you surround me
I let you drown me
Out with your din
And then I learned how to swim

שמרו על עצמכן יקירותי.

אנחנו זהב טהור אני אומרת לכם

אנחנו זהב טהור אני אומרת לכם
זהב יצוק
כל נשימותינו סמיכות מפז
אורנו זוהר למרחקים
אנו עוד נצלול את המעמקים
עוד תראו, חברי,
עוד נצלול.

(יש לציין שהשיר הנכחי מתייחס דווקא לכשרון ולכתיבה ונכתב במחשבה על איזי ועלי. אני נדבקת בנרקסיזם מהחברה שלי. )

קשה לי וטוב לי בעת ובעונה אחת. ההתמודדות שלי עם אירה נהיית בו זמנית קלה יותר וקשה יותר, מאחר וככל שהזמן עובר אני מצד אחד מגלה דברים בה שקשה לי לקבל, ובאותה כפיפה (רק באיחור יום יומיים של אכילת סרטים), מגלה שהקושי שלי לא רלוונטי, כי זה שונה אצלה כלפי.
ואני אסביר.
עניין חוסר האכפתיות של אירה אודות מונוגמיה מפחידה אותי. כלומר, המחשבה על כך שהיא לא חולמת על להשאר איתי חמישה חודשים במונוגמיה אם אני אסע לחו"ל קשה לי. כי אני יודעת שלמרות שזה מצביע על קושי שלי, על חוסר בטחון שלי, אין לי שוב כוונה להיות בשום מקום כשאני יודעת שבחורות אחרות עשויות לזיין את החברה שלי.
עכשיו, אינני שוללת כלל וכלל את הרעיון ברמת "כל מקרה לגופו". פשוט, אם הייתי רעות ועומר שנמצאים יחד 7 שנים ולא יכולים להיות מאוהבים יותר, שברור להם שהם רוצים להיות יחד לנצח - הייתי חושבת אחרת לגמרי.
אבל כשהמצב אינו מזכיר ולו במעט את הסיטואציה הזו - פני הדברים שונים לחלוטין.
עם זאת, כששיתפתי את אירה באכילת הסרטים הפרטית שלי, היא השיבה לי ב"את צוחקת? את אוכלת סרטים? כמעט התעלפתי שאמרת שאת חושבת לנסוע לחמישה חודשים! אין מצב שאת עוזבת אותי ככה! אם תלכי ללמוד בחו"ל כמו שאת רוצה אני יוצאת מהצבא ובאה לגור איתך! את חושבת שגם בגרמניה רוסיות הן קופאיות בסופר? כי אם כן, אני מסודרת!".... יש לומר, היא הרגיעה אותי לא מעט. ובקיצור, השקט היחסי הושב על כנו.
עד לסרט הבא? :)
עכשיו רק נותר למצוא עבודה, לעשות רשיון, לעשות כסף, למצוא דירה, להשכיר דירה, ולהתחיל לחיות.
Piece of cake.

Blackbird singing in the dead of night, take these broken wings and learn to fly

עוברת עלי תקופת ביטלס. קצת מאוחר אבל עדיף מלעולם לא.
אולי בגלל שאני עוברת תקופה שבה אני מצליחה , לאט לאט, להרגיש שאני מסוגלת לעשות את הדברים שאני צריכה, חייבת, למען ההתקדמות שלי.
אני כ"כ שקועה באירה ובחברות שלי, אבל איכשהו, תמיד הרגשתי בחיים שהאנשים שאיתי, לא מאפשרים לי במקום מסוים להתקדם, ועכשיו זה שונה לגמרי.
גם אירה, בתור החברה שלי, עוזרת לי כ"כ להרגיש שהכל קל, ושזה לא בשמיים. כבר התחלתי להתקדם...
ליטל המקסימה עזרה לי לסדר את החדר. איזי הזכירה לי עד כמה אני נפלאה (בעינייה... :), אירה עשתה לי סדר בראש וגרמה לי להבין איך להחלץ מהמינוס בבנק. אני מפקידה היום משכורת שמשאירה אותי בפלוס של אלפיים שקט ויש לי מעט מרחב נשימה.
הייתי אומללה בעבודה וכל חברי עודדו אותי להתפטר, והתפטרתי, ואני מרגישה עם זה מצוין. יש לי התלמדויות עם מארק מבית הבירה. אני מתחילה להרגיש איך דברים מגיעים אט אט אל מקומם.

אני הולכת ללמוד תיאוריה! זהו, הגיע הזמן.
ועומר חזר, רעוצי מאושרת. זה נהדר.
אמא ואני נוסעות לניו יורק במהלך שבוע הבא.
פאקינג איי!
לרשימת בקשות, שלחו לי מייל :)

וידוי

|מעילי הפשוט ופנס על הגשר.
ליל הסתיו ושפתי הלחות מני גשם
כך ראית אותי ראשונה, התזכור?
והיה לי ברור כמו שתים ושתים,
כי אהיה בשבילך כמו לחם ומים
וכאל לחם ומים אלי תחזור.

בעוניינו המר, בעבור אותך זעם
גם למוות אתה קיללתני לא פעם
וכתפי הקרות רעדו משמחה
כי היה לי ברור כמו שתיים ושתיים
שיובילו אותך בגללי בנחושתיים
וגם אז לבבי לא יסור מעמך
...

וקינאתי לך ובחושך ארבתי
ושנאתי לך ועד דמע אהבתי
וביתנו שמם מחיוך ומצחוק
ובשובך אל הבית, מרוד כמו כלב
עלבונות של זרים בי נקמת פי אלף
ואדע כי חשבת עלי מרחוק
ובלילה ההוא, עת הטחת בדלת
והלכת לעד ואני נושאת ילד
רק חשך אור עיני אך לבי לא נשבר
כי היה לי ברור כמו שתיים ושתיים
שתשוב עוד אלי ותיפול על ברכיים
ואני בפניך אביט ואומר
כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת
אבל טוב שנפגשנו בליל מלילות
אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת
רק אותה אהבה עניה וסוררת
באותו מעילון עם אותו ציץ הוורד
באותה השמלה הפשוטה משמלות
אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת
יהיה כך, כך יהיה אות באות"



אלוהים אדירים איזי, כמה התגעגעתי אליך. אני לא מאמינה שאחרי שלא דיברנו, סופסוף זכיתי בך להבהוב, חג וסופ"ש קצרים מנשוא, כדי לאבדך לטובת הכלא הצבאי ל28 ימים ארוכים. בת זונה.

;)

דיסוננס קיומי. או משהו.

לפעמים החיים מזכירים לי שלא משנה כמה מוצלחת אני עכשיו,
אני (כנראה) אסחב תמיד את ההרגשה המנקרת של התקופה בה כולם שנאו אותי והייתי לא מספיק יפה, טובה, שעירה מדיי ומשעממת. אחת שאפשר לצחוק עליה.

כל הרגשות האלה עולים בי עכשיו, כשהדיסוננס בין כל מה שהאנשים מסביבי (רובם, יש לציין, כי הורי טרם נמנעו מן ההזדמנות לגרום לי להרגיש כמו כשלון) אומרים לי כל הזמן, לבין איך שאני מרגישה בפנים, במיוחד שאני מעבירה חודשים שלמים בלעבוד ולבלות, ולהתאהב, חשוב ללא ספק - אני לא עושה את שעלי לעשות, וחשוב ומפחיד מכך - אני מסתכלת קדימה ואין לי שום מושג מאיפה להתחיל. מאז שאני זוכרת את עצמי הבטחתי שאחרי הצבא אני אעשה את כל שחלמתי, אמרתי לעצמי תמיד שאת יום ההולדת 21 אני לא אבלה כאן.
ובינתיים החודשים חולפים.
עוד רגע חלפו חודשיים מאז יום ההולדת 21 שלי. אין לי כסף, אין לי רשיון, אין לי כרטיס טיסה לשום מקום.
יש לי חברה. יש לי חברים. מקסימים. וכל שבוע אני מגלה בנאדם חדש לחיים שלי.
ועדיין, העתיד חג סביבי כמו בזים כל נבלה.

ובציטוט מטופש לחלוטין....
Your future's so unclear now,
What's left of your career now?
Can't even get a trade in on your smile!

אני סביר להניח אציע נישואין למי שיזהה את זה. :)
ובקיצור, פלא שאני מסיימת ערב בביקור רופא עם זריקת ואליום בתחת?
שלא נדבר על לסביות פסיכיות בראש שמכות אותי על שאני מצילה להן את החיים.
'סעמק.

כיצד יש לקום בבוקר. מלבד עם בחורה במיטה.

היום הייתי תוצאה ולא גורם, והוכחתי לעצמי שכשאני לא נוקטת בפעולה,
אני מממשת את התכונות הכי שליליות שלי.

כל יום שאינני מתחילה בהחלטה אינו שווה לקום בבוקר.